על מטרופוליס

העיר, המכונה כיום מטרופוליס, היא עיר גדולה, מסועפת ורבת סמטאות אפלות, חנויות עתיקות, אנשים ממגוון עצום ומשונה, מפלצות מתחת לרחובות וגופים שונים הפועלים בה.

בית העירייה הוא מקום נוקשה, בירוקראטי בו פקידיו הם כפולי מניעים, אינטרסנטים, דלי אמצעים ומנוכרת לעיתים. יש לציין כמו גם שהחינוך בימים אילו כושל ברובו, מורים טובים קשה למצוא משום הדרשנות הנוראה של המערכת וחוסר גיבוי הולם, ילדים רבים נדים ברחובות ללא מטרה והורים שונים פיתחו מערכות חינוך אלטרנטיביות לאילו שאין להם יכולת כלכלית להרשות את שכר הלימוד.

המשטרה שפועלת במקום מסוכן זה הפכה לאלימה, מהירה לפעולה, מקטבת בין רע או טוב מוחלט כשהמטרה הפכה לעיתים חשובה יותר מהאמצעים כמו כאשר יש צורך לעבור על כמה חוקים. אנשים שונים תוהים האם המשטרה היא למעשה בת ערובה בידי הפשע המאורגן או שהוא בן ארובה שלה ואולי הם פשוט בני אדם פשוטים ההופכים נואשים מיום ליום. בהמשך לזאת, בתיי המשפט בחלקם קטנים, אחרים גדולים ומפוארים אך רובם חלולים מתוכן, נשלטים על ידי בעלי הכוח ושופטיהם בחלקם חזיריים, אחרים נסחטים.

מועדונים שונים פזורים ברחבי העיר, אילו שנועדו לאריסטוקרטים, לגברים בלבד, בהם הכניסה לשחורים אסורה או שמה רק לאסייתים, מקומות בהם כנופיות נפגשות כאשר סיפורים משונים מסופרים על בעלי אותם מקומות כמו על זונת צמרת המכנה עצמה אפרודיטה ומשמשת כמארחת לבני המעמדות הגבוהים ביותר. לאחר הריוט נבנו מאחזים רבים לתתי התרבויות השונות שיש שיטענו, שפעם לא היו.

חנויות רבות פזורות בעיר אשר זה היודע לחפש גם יוכל למצוא, מקומות אחרים, כך אומרים ימצאו אותך אם רק תחפש אותם. חנויות של עתיקות ורכוש של אלו שנטשו את ביתם פרחו, שוקים שונים הפונים לקהילות החלשות והגדלות מיום ליום, ניתנים למציאה בקלות, זנות מכל סוג הפכה לעסק כואב אך הכרחי לעיתים משום האבטלה הגדולה, ההפרדה בין העשירים לעניים רק גדלה ואין אף אחד שיענה לזכויות הסוציאליות של תושבי העיר.

נראה שהתרבות הפופולארית הפכה רק למגוונת יותר, אף עם ענייה יותר, מאז אותו אסון, מוזיקה מתקופות שונות, פרסומים מעידנים שחלפו וטרנדים ישנים עלו מחדש לפני השטח.

תופעה מוזרה נוספת שקרתה בעיר היא בכך שלא רק שיש אנשים רבים ומגוונים יותר מפעם אלא שלעיתים, יש אומרים, שאם אדם ינוע מספיק זמן ברחוב, הוא ימצא אנשים שמתו או אבדו לו, רכב שנגנב או נהרס לו, בניין שהיה בטוח שקרס ופונה כשלעיתים אותם דברים ייעלמו בתוך מצמוץ כהזיה חולפת אך לעיתים ימשיכו לפעול כתמול שלשום.

מול זאת, יש אנשים רבים שנעדרים ברחובות מאקרופוליס, רבים כנראה מתו במהלך האסון, אחרים כנראה הצליחו לצאת ממנה לפני שהעולם השתגע.

אציין כאן שלוש מקומות לדוגמה בתוך העיר, האחד הוא הגן האפל, מקום שהיה שתוף אדם פעם, מלא צמחים רבים ופסלים שונים ומקומו גרם לו להפוך לנקודת תפר חשובה בין רחובות העיר כעשרות צועדים בו אך לאחר הריוט, דבר השתנה. תחושה מוזרה פוקדת את הצועדים בגן, רגש של חרדה או חשש, המקום הפך מקלט לאנשים מפוקפקים הצועדים בשולי העצים ורוו הסיפורים על מקרי שוד וניסיונות תקיפה מסוגים שונים. האפלה שרק מתגברת בלילות, העיבה על הצועדים בו ביום ובעוד שבעבר היה המקום מלא חיים, קיום הוא אזוב בהרבה.

איזור נוסף הינו כיכר השעון, המקום הזה לא נראה מוזר או מיוחד, הוא קיים במרכז העיר, עמוק היכן שהחיים הכי טהורים של העיר זורמים ללא הפסק אבל באופן שונה ומוחלט מהסביבה שלו , יש אומרים שהנקודה הזאת עצרה בזמן. באותה פינת רחוב יש את אותה חנות כבר 70 שנה, לידה יש את אותו זמר רחוב ורצפת הרחוב היא אבני מדרחוב. סיפורים אחרים טוענים שיש חיבור מדהים בכוחו בין השלוש, שלושתם מכירים את העיר, יודעים את מקומם ומתנגנים לפי חלילה – אבל עצורים בזמן.

מקום צבעוני אחר הוא ''בית הכובסת'' שהוא שם דבר לשמועות הנעות בעיר, נאמר על מלני שהיא יודעת כל כביסה מלוכלכת האפשרית, היא יודעת וזוכרת כל פרט מידע של כל אדם ויודעת לספר מעצה את הסיפור של כל בגד ובגד, היא טונה לומר פעמים רבות שהבגד עושה את האדם ולא ההפך, בו היא מתעניינת. אנשים רבים מכבדים אותה ומדברים איתה אך היא אישה גאה ונוקשה לעיתים ולא תפתח את פיה לאילו שאותם היא לא מכבדת.

נקודה שלישית מכונה בצורה לא רשמית, כיכר הנערה והיא מקום עצוב (מנקודת מבט מסוימת), בכל זמן אף שלרוב בלילות ניתן לראות במקום הזה נקודות איסוף , הורדה ועליה של זונות מכל הגילאים ומכל המינים. ממקום זה הן נעות להוסטלים, פארקים ומסיבות, לעיתים הן לא חוזרות לעולם אבל לרוב הן חוזרות שלמות ועם כסף מועט לסרסור שלהן. חלק מהן עצמאיות ומשתמשות בכיכר הגדולה כנקודת עבודה חשובה. יש הרבה מטח ומלחמה על כל שטח בו ניתן לחשוף בשר יפה והנערות עומדות בתורים ממש כדי להיכנס לתור.